פסק-דין בתיק ע"פ 6924/12

השופט א' שהם:

1.        לפנינו ערעור שהוגש, הן על הכרעת דינו והן על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, בת"פ 16071-07-11, שניתנו על-ידי כב' השופט הבכיר א' כהן.

2.        המערערים הורשעו, ביום 17.6.2012, לאחר ניהול משפט הוכחות, בעבירות אלה: חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); נשיאת נשק, לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין; והחזקת סכין, לפי סעיף 186 לחוק העונשין. הנאשם עאדל סלים (להלן: המערער 3) הורשע, בנוסף, בעבירה של הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין.

3.        בעקבות הרשעתם בדין, השית בית משפט קמא, ביום 9.12.2012, על המערערים, עונשים כמפורט להלן (על-מנת להקל על הקורא, יסווגו המערערים בהתאם לסדר הופעתם בכתב האישום):

א.        המערער 1, חמזה סלים, נדון ל-54 חודשי מאסר לריצוי בפועל; הופעל עונש מאסר על-תנאי בן 36 חודשים שהיה תלוי ועומד נגדו (ת"פ 902/07, מחוזי ירושלים), באופן ש-24 חודשי מאסר יצטברו לעונש שהוטל ו-12 חודשים ירוצו בחופף; הופעל עונש מאסר על-תנאי נוסף למשך 6 חודשים (ת"פ 8585/08, בית משפט השלום ירושלים), בחופף לעונש שהוטל. לפיכך, על המערער 1 לרצות 78 חודשי מאסר בפועל, שמניינם מיום מעצרו - 27.6.2011; עוד הוטל על המערער 1 עונש מאסר על-תנאי של 24 חודשים, למשך שנתיים ממועד שחרורו מהכלא, לבל יעבור עבירה של חבלה בכוונה מחמירה; כמו כן, הוטל עונש מאסר על-תנאי של 9 חודשים, למשך שנתיים ממועד שחרורו של המערער 1 מהכלא, לבל יעבור עבירה של החזקת סכין או נשיאת נשק.

ב.        על המערער 2, וחיד סלים, גזר בית משפט קמא 54 חודשי מאסר לריצוי בפועל, החל מיום מעצרו - 8.7.2011, ועונשי מאסר על-תנאי כפי שנקבעו בעניינו של המערער 1.

ג.        המערער 3, עאדל סלים, נדון ל-54 חודשי מאסר לריצוי בפועל. כמו כן, הופעל בעניינו עונש מאסר על-תנאי למשך 8 חודשים שהיה תלוי ועומד נגדו (ת"פ 2384/09, בית משפט השלום ירושלים), כאשר 4 חודשים מתוכו ירוצו במצטבר ו-4 חודשים יהיו חופפים לעונש שהוטל. כך, שעל המערער 3 לרצות 58 חודשי מאסר, בניכוי ימי מעצרו, מיום 8.7.2011 ועד יום 11.7.2011. עוד הוטלו על המערער 3 עונשי מאסר על תנאי כפי שנקבעו בעניינו של המערער 1. בנוסף, הוטלו על המערער 3 ששה חודשי מאסר על תנאי, למשך שנתיים מיום שחרורו, לבל יעבור עבירה שעניינה הפרת הוראה חוקית.

ד.        עונשו של המערער 4, נסים סלים, הועמד על 54 חודשי מאסר, החל מיום מעצרו - 8.7.2011, וכן הושתו עליו מאסרים על תנאי כמפורט בעניינו של המערער 1.

ה.        המערער 5, עמאר בעארני, נדון, בשונה מחבריו, ל-42 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו, מיום 28.6.2011 ועד יום 10.10.2011, ובנוסף הושתו עליו עונשי מאסר על תנאי זהים לאלו שהוטלו על המערער 1.

           כל אחד מהמערערים חוייב לפצות את המתלונן בסכום של 5,000 ש"ח.

           כאמור, המערערים משיגים על הרשעתם בדין ולחילופין על חומרת העונשים שנגזרו עליהם.

עובדות כתב האישום שהוגש נגד המערערים

4.        בכתב האישום המתוקן נטען, כי בין משפחת סלים לבין משפחתו של ט.נ. (להלן: המתלונן) קיים סכסוך עתיק יומין, שבמסגרתו בוצעו מעשי אלימות קשים בין שתי המשפחות. בין היתר, נטען על-ידי המערער 3, הנמנה עם משפחת סלים, כי כשבועיים לפני ההתרחשות המתוארת בכתב האישום, דקרו אותו בניו של המתלונן.

           ביום 26.6.2011, בסמוך לשעה 05:00, באזור מחנה הפליטים שועפט בירושלים, המתין המתלונן ביחד עם אחרים, להסעה שתביאם למקום עבודתם בעיריית הרצליה. בשלב זה, כך נטען בכתב האישום, הגיעו המערערים למקום, כשהם מצוידים בכלי נשק, וביודעם כי המתלונן נמצא במקום. המערערים 3-1 אחזו, כל אחד בסכין, וברשות המערערים 4 ו-5 היה אקדח, לכל אחד. בהגיעם למקום, תקף המערער 1 את המתלונן מאחור ודקר אותו בסכין ברגליו. נטען, כי המערער 1 אמר למערער 2 "תהרוג אותו", והמערער 2 ניגש כדי לתקוף את המתלונן בסכין. המתלונן, אשר ניסה להגן על עצמו, נדקר בידיו על-ידי המערער 2. בשל הדקירות ברגליו, התקשה המתלונן לעמוד על רגליו ונפל ארצה, כאשר המערער 2 ממשיך לתקוף אותו ודוקר אותו בצוואר בצד שמאל, ובפניו. בתוך כך, ירה המערער 4 באקדחו מספר יריות באוויר, כאשר המערער 5 מכוון את אקדחו לעברו של המתלונן. מיד לאחר מכן, נכנסו המערערים לכלי רכב שהמתינו להם, ונמלטו מהמקום. כתוצאה מהתקיפה, נגרמו למתלונן חתכים באורך של 12 ס"מ בצוואר משמאל ושל 8 ס"מ בסנטר. כמו כן, נגרמו למתלונן פצעי דקירה בירך שמאל, בירך ימין וביד שמאל. פצעיו של המתלונן נתפרו והוא אושפז למשך 3 ימים ונזקק לטיפול רפואי.

5.        לגבי המערער 3 בלבד, נטען כי הוא שוחרר ממאסר ביום 25.5.2011 והוא היה בסטטוס של "אסיר ברישיון". במסגרת תנאי שחרורו, נדרש המערער 3 להימצא במעצר בית, בין השעות 06:00-20:00 למחרת. נטען, כי, את המעשים המיוחסים לו, ביצע המערער 3, בצוותא חדא עם יתר המערערים, תוך הפרת הוראה חוקית "שניתנה לו כשורה מאת אדם הפועל בתפקיד רשמי ומוסמך לאותו עניין".

הכרעת דינו של בית משפט קמא

6.        בפתח הכרעת דינו, ציין בית משפט קמא כי המערערים כולם טענו כי לא היו בזירת האירוע ולא תקפו את המתלונן, וכל אחד מהם העלה טענת אליבי. עם זאת, לא היתה מחלוקת לגבי קיומו של סכסוך בין משפחת המערערים לבין משפחתו של המתלונן. המערער 3 אף טען כי הוא עצמו הותקף, כשבועיים קודם לכן, על-ידי בניו של המתלונן. עד התביעה המרכזי היה, מן הסתם, המתלונן עצמו, שסיפר כי הגיע, כהרגלו, לנקודת ההסעה ליד מחסום שועפט, בין השעות 04:45-04:30, כאשר ההסעה עצמה אמורה היתה לצאת בשעה 05:00. ביחד עמו היו פועלים רבים שהמתינו לאותה הסעה. לדברי המתלונן, המערערים 1, 2, 4 ו-5 המוכרים לו אישית, הגיעו לאזור מחסום שועפט ברכבו של המערער 5, שגם נהג ברכב, והמערערים 1 ו-2 דקרו אותו בסכינים. בהודעתו הראשונה במשטרה, מיום 26.6.2011 (נ/1), מסר המתלונן כי המערער 1 דקר אותו בצווארו ואילו המערער 2 דקר אותו ברגליו, כאשר בהודעתו השניה, מיום 29.6.2011 (נ/2), תיקן המתלונן את דבריו וטען כי המערער 1 אחראי לדקירה ברגליים ואילו המערער 2 דקר אותו בצווארו. המתלונן הוסיף עוד, כי המערערים 4 ו-5 היו מצוידים באקדחים, כאשר המערער 4 ירה מספר יריות באוויר ואילו המערער 5 איים עליו באמצעות האקדח. המתלונן טען כי לא הבחין במערער 3 במקום. לטענתו של המתלונן, עוד באותו בוקר, ניגש אליו המערער 5 ואיים עליו, בקשר לסכסוך על חזקה בבית בראס אל עמוד, באומרו: "אני הורג את המשפחה שלך", והמתלונן אמר לו "יש משטרה". המערער 5 התייחס בביטול לאפשרות זו, הצביע על אנשי משמר הגבול במחסום, ואמר "מה הם יכולים לעשות, ואז התחיל הבלאגן". המתלונן זיהה את הסכינים שהיו ברשות המערערים 1 ו-2 כסכיני קומנדו, וטען כי התוקפים הגיעו בשני כלי רכב, שאחד מהם היה מסוג מאזדה, שלמיטב זכרונו היה בצבע צהוב.

7.        בית משפט קמא סקר באריכות את עדותם של עדי ראיה הנוספים, אשר העידו במסגרת פרשת התביעה. טלאל מחמד נימר (להלן: טלאל) הוא אחיינו של המתלונן, אשר היה בשעת האירוע בפתח חנות מכולת, במרחק של כ-10 מ' ממקום התקיפה. לדבריו, הוא הבחין במערערים 1, 2 ו-3 כשהם אוחזים בסכינים, ואילו המערער 4 החזיק באקדח שחור, שממנו הוא ירה מספר כדורים באוויר. כמו כן, הוא הבחין במערער 5 כשהוא עומד ליד רכב בצבע לבן ובידו אקדח. טלאל מסר כי לא ראה מי דקר את דודו, למרות שהוא משוכנע כי המערערים הם שדקרו אותו בסכינים "כי אין אחרים חוץ מהם". לדבריו, המערער 4, אשר החזיק באקדח, ירה "בכל פעם שהתקרבנו" 3-2 יריות וצעק לעברנו לחזור לאחור. הוא עצמו לא ראה את המערער 5 מכוון את אקדחו לעברו של המתלונן.

           אחיין נוסף של המתלונן, חסן נימר (להלן: חסן), שהיה אף הוא בזירת האירוע, ציין כי היה ביחד עם טלאל אחיו בחנות המכולת, כאשר שמע צעקות, וכשיצא החוצה הוא ראה את המתלונן דקור, ואת התוקפים בורחים מהמקום. חסן החל לדלוק אחריהם, ולדבריו הבחין במערער 4 כשהוא מוציא נשק ומתחיל לירות, תוך שהוא צועק כי איש לא יתקרב אליו. התוקפים נכנסו לרכב לבן שהמתין להם ועזבו את המקום. חסן מסר כי לא ראה סכינים בידיהם של התוקפים וגם לא הבחין באקדח בידו של המערער 5. הוא שמע מהמתלונן בבית החולים מי דקר אותו, ובאותו מעמד גם שמע כי המערער 5, שהיה בזירת האירוע, החזיק באקדח - אך הוא עצמו לא ראה זאת. חסן עמד על דעתו כי גם המערער 3 נכח במקום, למרות שעומת עם דברי המתלונן, לפיהם הוא לא הבחין במערער 3 בזירת האירוע. חסן הוסיף כי התוקפים הגיעו בשני רכבים, כאשר באחד מהם נהג המערער 5.